החלטה בתיק בש"א 6445/07

1.         המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מינץ), שניתנה ביום 12.7.07 בבש"א 4842/07 (ה"פ 664/07). 

תחילת הפרשה בתובענה שהגישה המשיבה מס' 1 (להלן - " המשיבה") כנגד המשיבה מס' 2 (להלן - " נאורם") במסגרת ת"א 1471/04 בבית-משפט השלום בירושלים. בהליך זה ניתן פסק-דין ביום 31.5.06, המחייב את נאורם לשלם למשיבה סך של 756,000 ש"ח בתוספת הוצאות. פסק הדין ניתן לאחר שמי שהופיע מטעם נאורם, הוא המשיב 3 (להלן - " פרל"), הסכים לכך שפסק הדין יינתן על מלוא סכום התביעה שהגישה המשיבה נגד נאורם. יצוין, כי פרל הוסמך על-ידי נאורם לייצג אותה בהליך הנ"ל בהחלטה שהתקבלה על-ידי הנהלת נאורם, בה נכחו המבקש ופרל, שנאמר בה כי "הוחלט לאשר כי מר דוד פרל יוסמך לייצג את החברה בתיק הנ"ל בבית המשפט".

המבקש ופרל הם בעלי המניות והמנהלים של נאורם. המבקש טוען, כי פרל לא היה מוסמך להסכים בשם נאורם על כך שיינתן פסק-דין לטובת המשיבה על מלוא סכום התביעה בת"א 1471/04.

לפיכך, פנה המבקש לבית-משפט השלום בתובענה שהוגשה בה"פ 664/07 וכותרתה "המרצת פתיחה נגזרת". בתובענה זו מבקש המבקש שיוצהר, כי פסק הדין שניתן בת"א 1471/04 אינו מחייב את נאורם. בגדר הליך זה הגיש המבקש לבית-משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בת"א 1471/04. בקשה זו נדחתה על-ידי כב' השופט מינץ בהחלטה מפורטת מיום 12.7.07, עליה הוגשה בקשת רשות הערעור.

בהחלטתו הנ"ל קובע כב' השופט מינץ, כי סיכויי התובענה בה"פ 1471/04 אינם טובים - לטעמו, על-פי סעיף 56(א) סיפא לחוק החברות, תשנ"ט-1999, הסכמתו של פרל, שהוסמך לייצג את נאורם בהליך  בת"א 1471/04, כובלת את נאורם כלפי המשיבה, גם אם פרל חרג מהרשאתו. בנוסף נקבע, כי החלטת נאורם המסמיכה את פרל לייצגה, כללה גם הרשאה להסכים על קבלת מלוא התביעה נגדה, וכי לא עלה בידי המבקש לשכנע כי עמד בתנאים המקדמיים להגשת "תביעה נגזרת" וכלל לא הראה שמדובר בתביעה שהיא לטובת החברה (נאורם).

2.         עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה גם הבקשה דנן, שהיא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בת"א 1471/04, עד לסיום ההליכים בבקשת רשות הערעור. המשיבה הגיבה בכתב לבקשה והמבקש השיב לתגובה.

3.         הבקשה דנן אינה, למעשה, בקשה לעיכוב ביצוע על-פי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שהרי בית-משפט השלום דחה את הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין הנ"ל, כך שלאחר מתן החלטה זו, אין כל מקום לבקש "עיכוב" של ההחלטה עליה מבקשים לערער. הבקשה היא למעשה בקשה לסעד זמני בערעור, בגדרה של הוראת תקנה 471 לתקנות הנ"ל. כלומר, לאחר שהסעד הזמני שהתבקש לא ניתן בערכאה המבררת, ומוגשת בקשת רשות ערעור, מתבקש בית המשפט שלערעור להעניק את אותו סעד זמני שלא ניתן בבית-משפט השלום.

מכאן, שלא היה מקום לחלק נכבד מהטענות שנטענו על-ידי המשיבה בתשובתה לבקשה. גם לא היה מקום לטעון בתשובה, שאם תתקבל הבקשה דנן יתייתר הצורך בבירור בקשת רשות הערעור. אין דין עיכוב ביצוע פסק הדין בת"א 1471/04 עד לסיום ההליכים בבקשת רשות הערעור, כדין עיכוב ביצוע פסק הדין הנ"ל עד לסיום ההליכים בה"פ 664/07 בבית-משפט השלום.

4.         עם זאת, יש ממש בטענות שבסעיפים 39-41 לתשובת המשיבה. המבקש לא הניח בבקשתו כל תשתית ראויה שתצדיק עיכוב ביצועו של פסק-דין כספי, וזאת ללא כל קשר לסיכוייו לזכות בתובענה שבה"פ 664/07, אם כי נראה שסיכויים אלה אינם גבוהים, כפי שפירט כב' השופט מינץ. על מנת שיהיה מקום לעכב ביצועו של פסק-דין כספי, על המבקש להראות כי ייווצר מצב בלתי הפיך, ובכלל זה כי קיימת אפשרות שביצוע פסק הדין יגרום לנאורם להתמוטטות כלכלית וכדומה. אכן, בסעיף 33(ב) לבקשה נטען, כי יגרם נזק בלתי הפיך לנאורם, שכן ניהול הליכי הוצאה לפועל כנגדה "משמעותם גזר דין של מוות ל[נאורם] המשותקת כלכלית מזה מספר שנים, וסיכול כל הניסיונות שעושה המבקש להחייאתה בדרך של הכנסת משקיעים חיצוניים". דא-עקא, שהאמור שם לא גובה בתצהיר. מדובר בטענה עובדתית מובהקת, שאין די לטעון אותה באופן סתמי וכללי ללא תצהיר לאימות העובדות שביסודה. יתירה מכך, ספק אם קשיים "בהחייאת" חברה, שממילא כבר משותקת כלכלית מזה שנים, מצדיקים עיכוב ביצוע של פסק-דין כספי נגדה. העיקר הוא, שהטענות בעניין זה, שהן היחידות שאולי היה בכוחן לסייע למבקש, נטענו באופן סתמי מבלי שייתמכו בתצהיר.

אינני מתעלם מכך שהבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית-משפט השלום נתמכה בתצהירו של המבקש, ובתצהיר זה הוא מצהיר כי נאורם משותקת מזה שנים מבחינה כלכלית וכי הוא פועל ללא לאות למצוא משקיעים שיזרימו הון חיצוני לחברה זו. גם בכך אין כדי לשנות מהתוצאה. ראשית, אין בכך כדי לשנות מהעובדה שלבקשה דנן לא צורף תצהיר. שנית, בתצהיר הנ"ל, שלמעשה אין מקום להתייחס אליו בהליך דנן, לא נכללו פרטים של ממש מעבר להצהרה כללית וסתמית, שאין בה די. על המבקש היה, למצער, לפרט את המאמצים שהוא עושה, מהן הפעילויות של נאורם בשנים האחרונות וכו'. שלישית, ממילא כל עוד לא בוטל פסק הדין בת"א 1471/04, פשיטא שהדבר ירתיע "משקיעים", שכן חרב פסק הדין מתנופפת מעל ראשה של נאורם. נמצא, שלא הליכי ההוצאה לפועל הם העילה האמיתית להרתעת משקיעים פוטנציאליים, אלא עצם קיומו של החוב, שימשיך להיות תלוי ועומד גם אם יעוכבו ההליכים. במלים אחרות - לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש מקום לעכב ביצועו של פסק-דין כספי שניתן לפני למעלה משנתיים ואשר הפך בינתיים לחלוט.

לכך אוסיף, כי גם לא ניתן לקבוע שסיכויי המבקש בבקשת רשות הערעור טובים הם. לכאורה, הסמכות שניתנה לפרל לייצג את נאורם כוללת, מכללא, גם סמכות להתפשר ואף להסכים לקבלת פסק-דין על מלוא סכום התביעה, ובכל מקרה ביחסים שבין נאורם לבין המשיבה, אף אם הייתה חריגה מהרשאה, ההסכמה מחייבת.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 4,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים .

ניתנה היום, כ"ו באב תשס"ז (10 באוגוסט 2007), בהעדר הצדדים.